איך מגייסים מוטיבציה לדיאטה ושומרים עליה לאורך זמן?

מוטיבציה, אותו מושג ערטילאי, לא מוחשי, שאין לנו מושג מתי הוא ינחת עלינו ונתמלא בהמון מרץ וכוח-רצון להגשים את המטרות שלנו, ומתי הוא ייעלם כלעומת שבא ונצטרך לחכות לפעם הבאה שתשרה עלינו המוזה.

אחת השאלות שאני נשאלת כל הזמן, השאלה שהכי מעסיקה ומאתגרת היא איך מגייסים מוטיבציה להתחיל דיאטה ואיך שומרים על מוטיבציה גבוהה לאורך התהליך. איך לא מתפתים לנשנושים? איך מצליחים להתגבר על עצמנו ולא ליפול כל פעם באותם מקומות?


חוקרי מוטיבציה בעולם כבר יודעים להגיד, שמוטיבציה היא לא משהו שאתה פשוט קם איתו בבוקר.

יש הרבה אנשים שמחכים לאיזושהי השראה שתגיע, שבוקר אחד יהיה להם איזשהו סוויץ' במוח, ופתאום יהיה להם קל להתמיד בדיאטה, הקילוגרמים יעופו והם לא יצטרכו בכלל להתאמץ.

אז אני פה כדי להגיד לכם, תשכחו מזה. זה לא יקרה.

מוטיבציה והשראה אלה דברים שאנחנו צריכים לזמן לעצמנו באופן אקטיבי. הן לא תיפולנה עלינו מהשמיים.

אולי אתם חושבים, שאלה חדשות רעות, שזה משהו שאנחנו צריכים לעבוד בשבילו, אבל אלה בעצם חדשות טובות, כי אנחנו לא צריכים לחכות למשהו שאולי לעולם לא יגיע. אנחנו יכולים להביא את עצמנו לשם לבד.


אז איך עושים את זה?


הדבר הראשון שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, זה למה אנחנו עושים דיאטה? למה אנחנו רוצים לרדת במשקל?

האם זה רק כדי לראות את המספרים על המשקל יורדים?

למה חשוב לנו שהמספרים יירדו?

הרי אין שום סיבה לטרוח ולרדת במשקל רק בשביל להיות במשקל נמוך. זו לא המטרה האמיתית, ואם זו המטרה היחידה שלכם, זו לא מטרה מספיק חזקה בשביל לתת לכם מוטיבציה לאורך זמן.

מאחורי הרצון לרדת במשקל יש מגוון של תועלות, שאנחנו מצפים להשיג או לקבל מהיותנו במשקל נמוך יותר.

לחלקנו זה נוחות פיזית, לחלקנו זה יכולת לשחק עם הילדים או הנכדים יותר בקלילות, לחלקנו זה אטרקטיביות גדולה יותר מול המין השני (או אותו מין, היום הכל הולך), לחלקנו זה מראה ייצוגי יותר שמתאים לקריירה שבחרנו, לחלקנו זה מסיבות בריאותיות, כל אחד והתועלת שתצמח לו מהירידה במשקל.

אצל אנשים אחרים אולי נכון יותר לדבר בכאבים שייעלמו, כמו למשל, לחרוש את כל החנויות ולא למצוא אף בגד שמתאים לנו, מחלות וכאבים פיזיים שונים שיש לנו כמו: צרבות, כאבים ברום הבטן, קשיי נשימה, דום נשימה בשינה, נחירות, שפשפות במפשעה, הזעה מוגברת בקפלי הגוף ובכלל, תחושה שכל הזמן חם לנו, קושי בהליכה ממושכת, כאבי גב, שחיקת סחוסים במפרקים, וגם כאבים נפשיים: חוסר ביטחון, דימוי עצמי נמוך, הלקאה עצמית, תסכול, ריחוק חברתי וכו'.

אז הדבר הראשון, שאנחנו צריכים לחשוב עליו כל בוקר כשאנחנו עושים דיאטה, זה מה מטרת העל שלנו? מה הסיבה שאנחנו רוצים לעבור את התהליך הזה ולרדת במשקל. מה אנחנו רוצים להשיג?

כשאנחנו יודעים מה מטרת העל שלנו וזוכרים אותה כל הזמן, זה נותן לנו כוח להמשיך. זה כמו זריקות קטנות של מוטיבציה שאנחנו מזריקים לעצמנו באופן קבוע. וחשוב לזכור ולשנן את מטרת העל שלנו לא רק כשאנחנו במצב בעייתי מול משהו שבא לנו לאכול, אלא כל הזמן, כשאנחנו קמים בבוקר, כשאנחנו הולכים לישון בערב. כל הזמן להזכיר לעצמנו למה אנחנו עושים את זה.

כשאנחנו זוכרים את מטרת העל, ונתקלים במשהו שיכול להסיט אותנו מהדרך, אנחנו שואלים את עצמנו, בהתחלה באופן אקטיבי ובהמשך זה נעשה טבעי, האם שווה לי להרוס את מה שהשגתי או להגיע למטרת העל שלי לאט יותר בשביל הדבר הזה שאני אהנה ממנו שניה וחצי?

האם יש משהו בעולם הזה ששווה את זה שאני לא אגיע למטרת העל שלי?

אם יש משהו כזה, אז כנראה שמטרת העל שלכם לא כל-כך חשובה לכם, ואם היא לא חשובה אז בשביל מה להתאמץ מלכתחילה.

אבל אם היא כן חשובה, אני מתערבת איתכם שאין שום אוכל בעולם שיהיה שווה יותר ממנה.

ואם ניסחתם את מטרת העל שלכם, ואתם יודעים בדיוק לאן אתם רוצים להגיע, לכו עם זה עד הסוף. אל תחפשו את הדרך הקלה, אל תחפשו את השיטות שמבטיחות לכם לרזות בלי להתאמץ, לרזות בלי לחשוב על זה, לרזות בלי פעילות גופנית ועוד כל מיני סלוגנים שיווקיים כאלה. לכו עד הסוף, תעבדו קשה כדי להצליח, תתאמצו, תלמדו, תצברו ידע, תכירו את הגוף שלכם, תבדקו מה עובד בשבילכם, תספרו קלוריות, תנהלו יומן אכילה, תעשו כל מה שצריך כדי להגיע לתוצאות שאתם רוצים להגיע אליהן, או שאל תתחילו בכלל. וכשאני אומרת אל תתחילו, זה לא כי יש סיכוי שבסוף לא תגיעו ליעד שלכם. כן, יש סיכוי כזה, אבל זאת לא הסיבה לא להתחיל.

יש מצבים שבהם אנחנו אומרים העיקר שניסינו, נתנו את המיטב שלנו, אבל לא הצלחנו. בדיאטה זה לא ככה. אם נותנים את המיטב, באמת את המיטב, מצליחים, אין מצב שלא. זו השפה של הגוף.

אני מדברת על אנשים בריאים בד"כ, לא אנשים שיש להם כל מיני מצבים רפואיים שמשנים את התמונה. אבל אצל אנשים בריאים, אם נמצאים בגירעון קלורי, עושים פעילות גופנית, מנהלים יומן אכילה, עובדים על המיינדסט ומתחזקים אותו כל הזמן, אין סיבה לא להצליח, אין!

אז אם אתם מחליטים להתחיל דיאטה, לכו איתה עד הסוף!

שימו לב שברוב הדיאטות המסחריות, יגידו לכם מה לאכול, איך לאכול, ייתנו לכם מתכונים ודוגמאות לתפריטים, אבל לא ילמדו אתכם מה לעשות בין הארוחות, כשאתם לבד מול הנשנושים ולא מצליחים להחזיק את עצמכם, כשאתם בלילה מול הטלוויזיה וחייבים משהו בפה. כשיש עוגה במקרר והיא קוראת לכם, קוראת לכם, קוראת לכם, עד שאתם אוכלים אותה, כי הדחפים האלה הם משהו שצריך להיפתר ברמת המיינד, ברמת התודעה, ורוב הדיאטות לא עובדות על זה אלא על מה לאכול ומה לא לאכול.

אני כבר עברתי כמה דיאטות בחיים, הייתי בקבוצות תמיכה, הייתי אצל דיאטניות, אבל אף פעם לא קיבלתי תשובה אמיתית לשאלות האלה: מה עושים עם הקושי לוותר על משהו שאני רוצה לאכול עכשיו. איך מוותרים ולא חושבים על זה יותר? איך עושים אוטומציה לתהליך הזה של סילוק המחשבה על אוכל תוך שניה מהרגע שהיא מופיעה (כי בואו נהיה ריאליים, המחשבה תופיע, אין מה לעשות נגד זה), אבל שבאופן אוטומטי היא תעלם כלעומת שבאה מבלי שנצטרך לחשוב על זה יותר מדי. לא קיבלתי תשובות על זה ולכן פיתחתי אני שיטה משלי על סמך הניסיון האישי שלי והידע המקצועי שלי, ומתוך הבנה, שכולנו דומים, ומה שעבד אצלי, כנראה יעבוד גם אצל אחרים. אולי לא אצל כולם, אבל אצל הרוב.



אז הנה קצת מהטריקים שלי:

מאוד חשוב לחלק את המשקל שאתם רוצים להוריד ליעדים קטנים.

אל תחשבו מההתחלה שאתם צריכים להוריד 40 ק"ג, ולא כי זה יכול לייאש אתכם, גם, אבל לא רק, אלא כי כשנקודת היעד נראית לנו רחוקה, אנחנו מרשים לעצמנו לזייף בדרך, כי יש לנו דרך כל-כך ארוכה שאנחנו בטוחים שיהיו לנו הזדמנויות לתקן. הבעיה היא שכשאנחנו מזייפים, קשה מאוד לחזור למסלול ולא תמיד אנחנו מצליחים, אז עדיף לא להתחיל עם זה. חשוב לקבוע יעדים קטנים וקרובים, כמו: עד שבוע הבא אני מתכננת, לא רוצה, מתכננת לרדת קילו, מה אני עושה כדי שזה יקרה. ואז אין לי זמן לזגזג, אין לי זמן לזייף, יש לי מטרה והיא קרובה. וככה כל הזמן לקבוע מטרות קרובות וקטנות, ובצעדים קטנים נגיע למטרה.

גם השפה שבה אנחנו מדברים לעצמנו היא חשובה. במקום להגיד "אני מקווה שאצליח להוריד קילו עד יום ראשון", להגיד "אני מתכננת להוריד קילו עד יום ראשון", כדי לקבע במוח שזה הולך לקרות ולאפשר לו לסלול לכם את המסלול ההתנהגותי לשם. כמובן, שהמטרות צריכות להיות ריאליות. אל תגידו "אני מתכננת להוריד 5 קילו עד יום ראשון", כי ברור שזה לא יקרה ורק יגרום לכם לאכזבה ולתסכול.

ומה עושים אם בסוף זה לא קרה? כי לפעמים זה לא יקרה, הגוף שלנו עובד בדרכים מסתוריות. אז רושמים לעצמנו את התוצאה, ממשיכים הלאה ואומרים לעצמנו, שכנראה הגוף עוד לא היה מוכן למה שהמוח כבר היה מוכן, וממשיכים בדרך כדי שביום ראשון הבא זה יקרה. לא מוותרים, לא מתייאשים, בדיוק כמו איש עסקים שמנסה לסגור עסקה ולא מצליח, הוא לא סוגר את העסק, הוא ממשיך לעסקה הבאה. אותו דבר אנחנו, שמים בצד את התוצאה וממשיכים הלאה כדי להשיג את התוצאה הרצויה בפעם הבאה, ביותר מרץ ומוטיבציה, ומנסים להבין האם יכולנו לשפר משהו בתהליך. לא תמיד זה יהיה בגלל מה שעשינו, לפעמים זו הפיזיולוגיה של הגוף, אבל אם מנהלים יומן אכילה אז אפשר גם לחזור ולבדוק, ופתאום לגלות שאכלתי קצת יותר השבוע, שהיה חבל לי לזרוק את האוכל של הילדים, שהקינוח שהכנתי נראה ממש טעים אז לקחתי רק לק לטעימה וכו'. ואפשר להחליט שמעכשיו אנחנו מתאמצים יותר, מקפידים יותר כדי להגיע ליעד שלנו. זה לא יקרה לבד.



אחרי שאנחנו יודעים מה מטרת העל שלנו, אנחנו צריכים לדמיין את תמונת ההצלחה שלנו לפרטי פרטים. לראות בעיני רוחנו בדיוק איך נראה במשקל החדש שלנו. לדמיין מה בדיוק נעשה כשנהיה במשקל החדש. איזה בגדים נלבש, איך נדבר, איך נרגיש, איך יסתכלו עלינו אנשים אחרים. כל דבר שהוא פרמטר חשוב בעיניכם וקשור למשקל שבו אתם רוצים להיות, תדמיינו אותו כאילו אתם כבר שם.


כל יום לפני השינה, כשאני כבר במיטה עם המחשבות של עצמי, אני מדמיינת את תמונת ההצלחה שלי. אני מדמיינת את השמלה שאני יודעת שאני אלבש, את הנעליים, את האיפור, השיער, התיק, איפה אני אהיה, מי יהיו האנשים סביבי, מה הם יגידו לי, מה אני אגיד להם וכו'. בדרך הזאת אנחנו יוצרים למוח שלנו מציאות להתכוונן אליה.

המוח שלנו לא יודע להבדיל בין מציאות לדימיון או לחלום. מה שעובר במחשבות שלנו, מבחינת המוח שלנו זו אמת. לכן, ככל שנמלא את המוח שלנו במחשבות חיוביות ונרגיל אותו לראות את התמונה המנצחת שלנו, ככה הוא יכוון אותנו להגיע למטרה הזאת.

ככל שהמוח שלנו יכיר את התמונה שלנו במראה, בתחושה, ברגש, ובכל אספקט שאנחנו רוצים שיהיה במציאות העתידית, ככה הוא יביא אותנו לשם יותר בקלות.

וכשאנחנו מתחילים להצליח ורואים ירידה במספרים על המשקל או במידות של הבגדים או בהיקפים, זה כשלעצמו מגביר מוטיבציה.

לכן אני אומרת לא להישקל כל יום, כי לא כל יום נוכל לראות ירידה על המשקל, הגוף פשוט לא עובד ככה, וכשלא רואים ירידה או כשרואים חס וחלילה עליה, גם אם היא לא אמיתית, זה מוריד מוטיבציה ואנחנו לא רוצים להיות שם.

תישקלו פעם בשבוע, תראו הצלחות, זה יעלה לכם את המוטיבציה.


אופטימיות מעלה מוטיבציה. כשאני מתחילה דיאטה, אני מתחילה מראש בתחושה, בידיעה, שאני בטוח אצליח. אם אני לא בטוחה שאצליח, מה יש לי בכלל לנסות? מה יש לי בכלל להתאמץ?

כל אותם אנשים שמתחילים דיאטה ואומרים, אני מקווה שאצליח לרדת. מה זה מקווה? זה לא משהו שיקרה במקרה, זה משהו שצריך לעבוד בשבילו, ומה שעובדים בשבילו מצליח, אין אפס. כשאתם מתחילים דיאטה, אל תקוו, תעבדו. תעבדו וזה יקרה. כמה פעמים קרה לכם בחיים שרציתם משהו כל-כך, עבדתם בשבילו, השקעתם בו ובסוף הוא לא קרה למרות שעשיתם הכל? אני בטוחה שמעט מאוד פעמים. מה שאנחנו משקיעים בו, מטפחים אותו, עובדים בשבילו, קורה ומצליח, תזכרו את זה, זה תלוי רק בכם.

אני רואה פרסומות שקוראות לאנשים להירשם לתכניות ירידה במשקל, קודם כל מנסים להימנע מהמילה "דיאטה", שזה שטויות, מה זה חשוב איך קוראים לזה, תקראו לזה יוסף, בסוף המטרה היא אותה מטרה. ואז מבטיחים לכם לרדת במשקל בלי להתאמץ, בלי לסבול, בלי להשקיע , בלי לטרוח, בלי לחשוב, בלי להילחם, בלי לעבוד, הם רק שוכחים לציין בסוף שזה גם בלי לרדת במשקל.

כל דבר בחיים ששווה להשיג, צריך לעבוד בשבילו. אני כל הזמן אומרת שאם מישהו היה מוצא באמת שיטה קלה לירידה במשקל בלי מאמץ ובלי השקעה, הוא היה מקבל פרס נובל. זה עוד לא קרה למיטב ידיעתי, אז בינתיים אנחנו כן נצטרך לעבוד בשביל להצליח, אבל זה כל-כך שווה את זה. לרדת במשקל, למי שצריך, זה אחד האתגרים הכי מתגמלים שיש. דרך אגב, כשאני אומרת לעבוד, זה לא אומר לעבוד קשה, לא צריך לעבוד קשה, צריך לעבוד נכון, צריך לעבוד על הגוף, על הנפש, על המיינדסט, לשנות הרגלים, לשנות תפיסה, זה לא קורה לבד, צריך לעבוד בשביל זה, אבל עובדים נכון ואז זה קורה וזה כמו קסם, החיים שלכם משתנים, אתם משתנים, הסביבה שלכם משתנה איתכם, זה מדהים.


ואם כבר מדברים על סביבה, תקיפו את עצמכם באנשים שנותנים לכם מוטיבציה, אנשים שמרימים לכם. אם יש מישהו בסביבה שלכם שכל הזמן נותן לכם הערות, מתוך דאגה כמובן, על מה אתם צריכים או לא צריכים לאכול, איך אתם נראים או לא נראים, אם ירדתם או לא, ועוד כל מיני הערות מנשמות טובות, תתרחקו מהאנשים האלה. ואם זה בני משפחה קרובים, תבקשו מהם לא לדבר איתכם על הנושא הזה. אל תתנו לאנשים מורידים גישה למיינדסט שלכם. אל תתנו להם לשחק לכם במוח.

תהיו חדורי מטרה, תקיפו את עצמכם באופטימיות, בחיוביות, באנשים שמאמינים בכם, תאמינו בעצמכם, ותראו איך המוטיבציה שלכם מרקיעה שחקים. תסתכלו על הג'אנק שאתם הכי אוהבים לאכול ותהיו אדישים אליו, כי הוא לא משרת את מטרת העל שלכם. הוא לא מקדם אתכם לאן שאתם רוצים להגיע. ואל תשכחו שג'אנק פוד נשמע יפה באנגלית, אבל בעברית זה אוכל זבל, והגוף שלכם הוא לא פח אשפה.