הטיפול הטבעי בתסמונת המעי הרגיש

אחד הגורמים העיקריים והשכיחים לפגיעה באיכות החיים בעולם המערבי הוא תסמונת המעי הרגיז או הרגיש, (Irritable Bowel Syndrome, IBS). מדובר בתסמונת שסובלים ממנה, לפי המקורות בין 10 ל-25 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת ורוב הסובלות (70 אחוזים) הינן נשים.

לשם השוואה, מאסטמה סובלים כ-5%, מסוכרת כ-3%, ממחלות לב כ-9% ומיתר-לחץ דם כ-11%...

זו תופעה שגורמת לנו להפסיד המון ימי עבודה, להגיע לרופא בתדירות גבוהה, להיעדר מבית-הספר וקשה לנהל ככה אורח חיים שגרתי.


מה זה בכלל מעי רגיש?


התסמונת מתאפיינת בפעילות מעיים לא תקינה, כאשר הסיבה לכך אינה נעוצה באיזשהו פגם פיזי או מבני, ולמעשה הסיבות לזה ברובן אינן ידועות.

יש מגוון רחב של סימפטומים לתופעה ואצל כל אחד היא יכולה להופיע בצורה שונה, החל מסימפטומים קלים יחסית שאפשר לחיות איתם, ועד סימפטומים קשים, אשר פוגעים משמעותית באיכות החיים.



תסמונת המעי הרגיש היא מצב כרוני, הסימפטומים מתחילים בדרך כלל בשנות העשרה המאוחרות עד שנות העשרים. החולים סובלים מהם לפחות שלושה חודשים לפני שהם מאובחנים כסובלים מהתסמונת. האבחנה נעשית על סמך הסיפור הקליני של המטופל, הערכת הסימפטומים שלו ושלילה של פגם אנטומי כלשהו.

החולים סובלים בדרך כלל מכאבים עוויתיים באזור הבטן התחתונה, שמוקלים על ידי התרוקנות. הכאבים מחמירים בזמן לחץ ומתח נפשי וכשעה - שעתיים לאחר האוכל.

ברוב המקרים, הכאבים מופיעים רק בשעות היום. החולים סובלים מעצירות או שלשול, ולעיתים משתי הבעיות גם יחד לסירוגין. חולים רבים מדווחים על יציאה קשה בבוקר ואחריה יציאות רכות יותר לרוב מלוות בהפרשה של ריר. עוד סימפטום נפוץ הוא תחושה של נפיחות באזור הבטן. סימפטומים נוספים יכולים להיות:

  1. גזים מרובים

  2. שיהוקים

  3. קושי להתאפק ובריחת שלשול

  4. שינוי במרקם ובצורת הצואה


אחת התלונות הכי שכיחות שאיתה אנשים מגיעים דווקא לנטורופתים היא מעי רגיש. אנחנו כתובת די טובה לנושא, כי למעשה, לרפואה הקונבנציונלית אין פתרון טוב לבעיה הזאת, והטיפול הוא בעיקר תזונתי ורגשי.

המצחיק הוא שבדרך כלל אנשים מגיעים כבר עם האבחנה ביד. הם מתקשרים, אומרים שיש להם מעי רגיש ומבקשים טיפול.

אני תמיד מתחילה בלשאול איך הם יודעים שיש להם מעי רגיש, מי נתן להם את האבחנה הזאת.

הסיבה שאני שואלת היא שהסימפטומים של מעי רגיש משותפים לעוד הרבה מחלות של מערכת העיכול, כמעט לכולן תכל'ס. גם אנשים שסובלים ממחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן וקוליטיס, דלקת קיבה, צליאק, אפילו סתם רגישות ללקטוז, נתקלים באותם סימפטומים, ולכן קשה להגיע לאבחנה. אז איך בכל זאת יודעים?

לשאר המחלות יש בדרך-כלל עוד סימפטומים ומאפיינים שמבדלים אותן ממעי רגיז, ולפעמים אפשר על-ידי ביופסיה או אנדוסקופיה ממש לראות את הריריות הפגועות ולוודא שזו אחת מהמחלות האחרות. במעי רגיש אין אפשרות כזאת, ולכן מגיעים לאבחנה הזאת בשיטת האלימינציה. בודקים את כל שאר המחלות, ואם זה לא מתאים לאחת המחלות האחרות, אז ברירת המחדל היא מעי רגיש.

הבעיה בשיטה הזאת היא שלפעמים טועים ולא מדובר במעי רגיש, אבל המטופל מקבל טיפול כאילו זה כן ומדובר בטיפול לא קל בכלל, למרות שאולי זו בכלל לא הבעיה. ולא רק שהמטופל סובל מטיפול לא קל, הוא גם לא מקבל טיפול לבעיה האמיתית וזה יכול להיות עוד יותר גרוע.

לכן חשוב להיות מאוד בטוחים באבחנה, עד כמה שניתן, לפני שממשיכים הלאה.

אז כשעושים את האבחנה הראשונית צריך לעשות אנמנזה טובה ומקיפה, שזה בעצם תחקיר מעמיק לגבי הרגלי היציאות ואופי התלונות של המטופל. בשלב הראשון נעריך את אופי התלונות, כמה זמן הן נמשכות, היסטוריה רפואית, שימוש קבוע בתרופות, הרגלים: ‏תזונה, עישון, שתייה, אלכוהול, וכן בדיקה גופנית מלאה.

נעשה בדיקות מעבדה מקיפות, כולל בדיקות דם למחלת צליאק, נוכחות החיידק הליקטבקטר פילורי, ו-CRP (C Reactive Protein) לשלילת מחלת Crohn, בדיקות צואה ושתן.

אנדוסוקפיות, CT ‏בטן לפי צורך ספציפי.

כמובן שאת כל זה רופא עושה.


אחת הסיבות שקשה להגיע לאבחנה היא שאין איזשהו ממצא פיזיולוגי שניתן לייחס למחלה, כמו ליקוי מבני כלשהו. הגורמים העיקריים שמייחסים למצב הזה הם פסיכולוגיים (כגון: מתח, חרדה ודיכאון) ותזונתיים (תזונה מתועשת ומחסור בחיידקים ידידותיים במעיים).

בכל זאת, בין הגורמים האפשריים ניתן למנות:

  1. תנועתיות לא תקינה של המעיים - מהירה או איטית או לא סדירה

  2. רגישות יתר לתחושה במעיים שיכולה לנבוע מהגורמים הבאים:

- עודף רצפטורים תחושתיים במעי או כמות רגילה של רצפטורים שמגיבים ביתר לגירוי

- עצבוב יתר של נוירונים בחוט השדרה על המעי

- ויסות לא תקין של גזע המוח על תנועתיות ותחושות בצינור העיכול

- חוסר איזון של מרכזים תפקודיים במוח הגדול עם קשר לסרוטונין ולמצבי לחץ והפרעות במצב הרוח

- מזון - לקטוז, פרוקטוז, גלוטן, סיבים תזונתיים, פחמימות קטנות שלא נספגות טוב במעי הדק שלא נספגות טוב במעי הדק


3. דלקת תת קלינית שקטה מאוד שלא מזוהה בבדיקות הדמיה או ביופסיה ונגרמת עקב זיהום חיידקי או וירלי


האבחנה הסופית ניתנת, כאשר רואים כאבי בטן כרוניים שמלווים בעוד לפחות שני סימפטומים אופייניים שמתקיימים במשך לפחות 6 חודשים, כשלא מזהים ליקויים תפקודיים או דלקתיים בבדיקות מעבדה והדמיה, ובאמצעות בדיקת רגישות ללקטוז, פרוקטוז וגלוטן על-ידי דיאטת אלימינציה, שנדבר עליה בהמשך.

הטיפול הקונבנציונלי בתסמונת המעי הרגיש הוא דוגמה מושלמת להבדל בין רפואה קונבנציונלית לרפואה טבעית. בטיפול הקונבנציונלי מנסים לתת מענה לסימפטומים עצמם, כמו תרופות נגד שלשול (לדוגמה אימודיום) או נגד עצירות (כמו נורמלקס) או לכאבי בטן וכו'. וכמובן, שהתרופות האלה לא מביאות להחלמה, כי השורש לבעיה לא טופל.

לעומת זאת, ברפואה הטבעית הגישה לתסמונת הזאת היא שונה לחלוטין ומתייחסים אליה כאל תופעה הנגרמת ממצב נפשי לא מאוזן, אורח חיים לקוי והרגלי תזונה לא נכונים, ומנסים להביא להחלמה באמצעות שינוי אמיתי וקבוע.


בטיפול הטבעי אנחנו קודם כל דואגים לאיזון התפריט, לתמיכה רגשית ואם יש צורך מוסיפים חיזוק של צמחי מרפא ותוספי תזונה, שכמובן עוזרים בהתמודדות מיידית עם הסימפטומים, אבל גם עושים פעולה פנימית לשיקום והחלמה של מערכת העיכול כדי למתן את תדירות ההתקפים או אפילו למנוע אותם.


הטיפול המקובל ביותר היום לתסמונת המעי הרגיז הוא דיאטה שנקראת FODMAPs.

FODMAPs - fermentable oligosaccharides, disaccharides, monosaccharides, and polyols

כשבעצם הכוונה לרכיבים, בעיקר סוכרים, שאינם נספגים טוב ועוברים פרמנטציה (התססה) ע״י חיידקי המעי. כך נוצרים גזים ונפיחות שמפריעים לתנועתיות התקינה של המעי.

הדיאטה הזאת היא מאוד מגבילה ומאוד דלה, שכן מזונות רבים הם עשירים ב-FODMAPs ויש להימנע מהם לתקופה ארוכה.


מאילו מזונות מומלץ להימנע בדיאטה הזאת?

- חלב מכל סוגי החי (פרה, כבשים, עיזים)

- חלב סויה

- יוגורטים מחלב פרה

- גבינות לבנות רכות

- מוצרים על בסיס חלב כמו שמנת וגלידות

- רוב סוגי הפירות

- חלק מסוגי הירקות

- דגנים כמו: חיטה, שיפון, כוסמין, שעורה, קינואה, כוסמת

- קטניות

- פיסטוקים

- ממתיקים למיניהם, טבעיים ומלאכותיים

- וקקאו


מה כן מותר לאכול?

- סוגים שונים של חלב צמחי וחלב דל לקטוז

- גבינות קשות

- חמאה

- מעט פירות וירקות מסויימים

- שיבולת שועל, אורז, תירס ולחם ללא גלוטן

- אגוזים וגרעינים מסוימים

- עוף, בשר, דגים, ביצים

- שמן זית, שמן קנולה

- אבוקדו





אז מה שבעצם אנחנו עושים זו דיאטת אלימינציה, כמו שהזכרנו קודם, רק שמדובר בדיאטה מאוד ספציפית.

בדרך-כלל בדיאטת אלימינציה אנחנו מוציאים את רוב סוגי המזון מהתפריט, עושים איזשהו ניקוי ואז מתחילים להחזיר כל פעם מזון מסוג אחד כדי לבדוק מה ההשפעה שלו על הגוף. המטרה היא להחזיר את כל סוגי המזונות למעט אלה שנמצאו כגורמים לתופעות שליליות.

פה אנחנו עושים אלימינציה של מרכיבים מאוד ספציפיים, כל ה-FODMAPs.

אנחנו מתחילים בחודש-חודשיים של הצמדות לדיאטת FODMAPs,

אח"כ מחזירים כל 4 ימים סוג מזון אחר,

אם יש סימפטומים, שחוזרים לאחר החזרה של מזון מסוים, מסירים אותו ומחכים שבועיים עד שמחזירים עוד סוג של מזון.

יכול להיות מצב שבו מופיעים סימפטומים רק אחרי שהחזרנו מספר מזונות עקב אינטראקציה שלהם יחד (עומס מצטבר), אז צריך לשים לב לזה.


הטיפול הזה הוא לא קל ולא כל אחד יכול לעמוד בו. חשוב גם לא לעבור את הזמן המומלץ לשלב הזה, כי זו דיאטה שמחסירה מהגוף רכיבים תזונתיים רבים ואנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו יווצרו אצלנו חוסרים משמעותיים שיגרמו לבעיות אחרות.

המטרה של השלב הזה היא לאפס את הגוף ולזהות את הרכיבים הבעייתיים, כדי שנוכל בסוף לחזור לתפריט כמה שיותר מלא.

אבל דיאטת האלימינציה היא רק השלב הראשון בתהליך.

זה לא יעזור אם לא נאמץ הרגלי תזונה בריאים שילוו אותנו בהמשך, כי אם נחזור לאכול מה שאכלנו לפני כן, אז כל המאמץ היה לשווא וכל הסימפטומים יחזרו, הם אפילו יהיהו יותר חמורים, כי אחרי דיאטת האלימינציה שבה ניקינו את הגוף, התגובות למאכלים בעייתיים תהיינה הרבה יותר חזקות.

ההרגלים שעלינו לאמץ בשלב הזה הם:

להקפיד על ארוחות מסודרות – לא לחטוף כל מיני שטויות במהלך היום, שכל מה שנכנס לפה יהיה מתוכנן.

במצבים של שלשול להקפיד על ארוחות קטנות, דלות בסיבים תזונתיים , כלומר פחות ירקות ופירות חיים, פחות דגנים מלאים, ולהעדיף מזון מבושל

במצבים של עצירות דווקא לאכול ארוחות גדולות ועתירות יותר בסיבים ולשתות הרבה מים

ללעוס את המזון עד לקבלת עיסה שממש מחליקה בגרון

לאכול עד 80% מהשובע ולא עד כדי התפוצצות

לאכול ברוגע, לא לסיים את הארוחה תוך כמה דקות אלא ללעוס טוב ולמשוך את הארוחה לפחות 20 דק' ומעלה

לאכול עד שעתיים-שלוש לפני השינה, לא ללכת לישון עם קיבה מלאה




שינוי הרגלי התזונה הוא בבחינת הכרחי אבל לא תמיד מספיק. יש אנשים שבשלב הזה כבר יחוו שיפור משמעותי, ויש אנשים שנצטרך להוסיף להם עוד חיזוק, כי הסימפטומים אצלם נובעים לא רק מהפן התזונתי אלא גם מהפן הרגשי.

הנה דוגמאות לכמה תוספי תזונה שניתן להוסיף לפי הצורך כמובן. חשוב להבין שזו אינה המלצה ללכת ולרכוש לבד את התוספים ולקחת על דעת עצמכם, לכן אני לא נותנת פה מינונים, זוהי רק סקירה כדי להראות את מלוא היקף הטיפול האפשרי במחלה.

הדבר הראשון והכי חשוב שתמיד מוסיפים במקרה של מעי רגיז הוא פרוביוטיקה. בפרק 10 אני מדברת רבות על פרוביוטיקה, אז אתם מוזמנים להאזין לו כדי להבין למה זה חשוב, אבל במיוחד במחלות של מערכת העיכול, פרוביוטיקה או חיידקים טובים זה הדבר הראשון שנוסיף על מנת לאזן את הפלורה הטבעית, להחזיר את מה שחסר, לפעמים בגלל תזונה לקויה או שימוש נרחב באנטיביוטיקה או גנטיקה מסוימת או כל מיני סיבות אחרות. נתחיל עם פרוביוטיקה שמכילה לפחות 5 מיליארד חיידקים ונעלה בהדרגה.

ניתן להוסיף אנזימי עיכול שמסייעים לשפר את העיכול לאחר ארוחות כבדות. יש לנו אנזימים מכל סוגים: ליפאזות שמפרקות שומן, פרוטאזות שמפרקות חלבון, עמילאזות שמפרקות עמילן וכו'. לקטאז, שהוא האנזים המפרק את הלקטוז בחלב, מאפשר לסובלים מתסמונת המעי הרגיש לצרוך מוצרי חלב במידה סבירה ללא הופעת סימפטומים.

אם אנחנו חושדים שיש איזשהו נזק לרירית המעי, ניתן להוסיף תוסף שנקרא L-גלוטמין. מחקרים הראו כי מתן 5 גרם גלוטמין 3 פעמים ביום, למשך 8 שבועות שיפר בצורה משמעותית ובטוחה תסמיני מעי רגיש.

התוסף הזה עוזר למגוון רחב של מחלות מעי, כמו: מעי דליף, מחלות מעי דלקתיות, שלשולים, כיב קיבה, וכמובן מעי רגיז, אז מי שסובל מאחד המצבים האלה, כדאי להכיר אותו.

אפשר לתסף בשמן דגים (עשיר באומגה 3) ושמן נר הלילה (עשיר באומגה 6), שמשקמים את ריריות מערכת העיכול ומסייעות בהקלת הסימפטומים.

במקרים של עצירות או שלשות יש לנו שני תוספים שמתאימים ועובדים על התנועתיות של המעי וגם ברמה העצבית, שמשפיעה על מצב הרוח, שהינו גורם משמעותי בהופעת הסימפטומים האלה:

טריפטופן – חומצה אמינית שממנה נוצר הנוירוטרנסמיטר סרוטונין, שידוע כאחראי למצב רוח טוב. למרות שרב הנסתר על הגלוי בתופעה הזאת, ברור כיום כי היא מתווכת על ידי Serotonin ונגרמת על-ידי רגישות יתר לכאב ותנועתיות של המעי. 5 אחוזים מה-Serotonin בגוף נמצאים במערכת העצבים המרכזית (המוח) ו-95 אחוזים ממנו במערכת העיכול - הרוב בתאים המפרישים הורמונים לאורך מערכת העיכול. ההשפעה המקומית של הסרוטונין על מערכת העיכול כוללת שליטה על התנועתיות וההפרשה של מערכת העיכול. בנוסף בשל היותו מעורב גם בתאי עצב תחושתיים של מערכת העיכול וקיומו גם במוח, הוא מעורב בבניית התפיסה של כאב ותפקוד מערכת העיכול.

GABA – גאמא אמינו בוטיריק אסיד – שגם היא נוירוטרנסמיטר במוח שאחראי על רוגע וריכוז.


יש עוד כל מיני תוספים שמתאימים למצב, אבל אלה העיקריים ונסתפק בהם.


כחיזוק נוסף אפשר להשתמש בצמחי מרפא. יש לנו מגוון של צמחים בארגז הכלים, שיכולים לסייע בוויסות הפריסטלטיקה של המעי או התנועתיות, להפחית כאב, להפחית דלקת ולשפר מצב-רוח. בין הצמחים האלה נמצא את הקמומיל, הלבנדר, הוולריאן, שוש קירח או ליקוריץ, כורכום, תה ירוק, שומר, נענע, מליסה, שבכולם אפשר להשתמש גם בלי מרשם, בחליטות. שמים 1-2 כפות בכוס מים רותחים, אחרי 10 דק' מסננים ושותי