top of page

תחליפים מן הצומח במקום בשר? לא בריא וסתם יקר

כשהייתי בת 25, והגוף שלי עוד הצליח להתמודד עם כל דבר שהכנסתי אליו, חלק גדול מהתפריט היומי שלי היה מורכב מכל מיני סוגים של אוכל מוכן קפוא, כמו: שניצל תירס, שניצל ירקות וכו', ומקופסאות / שקיות אינסטנט שרק היה צריך להוסיף להן מים רותחים, כמו: מרקים, פירה ונודלס. ממש ארוחה לתפארת בזמן הכנה אפסי... כך עברו להן כמה שנים, אבל ברגע שבו הבנתי מה אני מכניסה לגוף שלי ואיזה נזק זה עושה, זה נגמר.

לאחרונה נוצר רעש גדול, ובהחלט מוצדק, בעקבות הכרזת ה-FDA על הקשר בין מוצרי בשר מעובדים לסרטן, והצריכה שלהם בקרב הציבור בישראל צנחה פלאים. סוף-סוף רבים הבינו, שהמוצרים האלה לא ממש ידידותיים לבריאות, ושינו את הרגלי הצריכה שלהם. זה לא דבר של מה בכך וראוי להערכה.

נקניקיות, מזון מעובד, מלא חומרי צבע ומשמרים, לא ראוי
נקניקים ונקניקיות - אם הייתם יודעים מה מכניסים לתוכם

אז מה הבעיה?

הבעיה היא שרבים עברו לצריכה של תחליפי בשר מעובדים מן הצומח במחשבה שזה בריא יותר. אותם מוצרים קפואים ומעובדים שאני הפסקתי להתקרב אליהם כבר לפני שנים. רבים מהם הם ילדים, שהיו צרכני נקניקיות אדוקים ועברו למוצרים מוכנים, כגון: נקניקיות מן הצומח, שניצלוני תירס קפואים וכו'.

אלא שהמעבר לתחליפים אלה הוא בעייתי לא פחות מאשר צריכת מוצרי הבשר המעובדים, משום שאמנם התחליפים מן הצומח אינם מכילים בשר מעובד, אבל הם מכילים רכיבים מעובדים רבים אחרים, שערכם התזונתי, שלא לומר הבריאותי, הוא לקוי לא פחות. ואם נודה על האמת, הבעיה היא פחות הבשר ויותר העובדה, שהוא מעובד ומכיל תוספים, שהם אלה שמזיקים לנו.

הנה רק חלק מהדוגמאות, שנוכל למצוא, אם נסתכל על רשימת הרכיבים ברבים מהמוצרים הגודשים את מקררי המרכולים, וספק אם הייתם מכניסים אותם או כמויות גדולות מהם לגופכם במודע:

מלח – לתוך המזון המעובד מוכנסות כמויות של מלח (נתרן), שנועד הן לשפר את הטעם והן לשמר את המזון ולהאריך את חיי המדף שלו לתקופה ארוכה. כמות המלח המומלצת לאדם בוגר ליום היא כפית שטוחה, אבל אם כל התפריט שלנו מורכב ממזון מוכן, שמכיל כמויות גדולות של מלח, אנחנו עוברים את הכמות המומלצת מהר מאוד, וזה עוד לפני שהוספנו מלח מהמלחיה בעצמנו. צריכה מופרזת של מלח קשורה במחלות לב וכלי דם, כליות וסרטן.

סוכר –  כמעט ולא ניתן למצוא מזון מוכן שאינו מכיל סוכר, בכמות זו או אחרת. כמו המלח, גם הסוכר משפר את הטעם, משמר את המזון, מעניק צבע שחום ואטרקטיבי (רק לא בריא בכלל), וכמו המלח, הוא מסייע לחברות המזון לגרום לנו להתמכר למוצריהן. סוכר סמוי נמצא במזונות רבים, ויהיה קשה למצוא אותו ברשימת הרכיבים, כי היצרנים מנסים להסתיר אותו. הנה חלק מן השמות שמאחוריהם עומד, למעשה, סוכר: פרוקטוז, גלוקוז, לקטוז, סוכר חום, סירופ אגבה, סירופ תירס, HFCS, סוכר קנים ועוד. הסוכר גורם להשמנת יתר, להזדקנות מואצת, לדלדול מאגרי הוויטמינים והמינרלים בגוף, לנפילות אנרגיה, לעייפות ואף למחלות קשות (למשל, סוכרת סוג 2). אם אתם רוצים לשמור על הבריאות שלכם ושל הילדים שלכם, שימו לב מה אתם קונים.       

                                                            

שמן דקל – שמן צמחי, המכיל כמות גדולה של שומן רווי, ולכן מוצק בטמפרטורת החדר, תכונה נוחה לשימוש בתעשיית המזון. מחקרים קליניים רבים שנערכו בבני-אדם הראו שצריכת שמן דקל או מזונות מעובדים המכילים שמן דקל גורמת לעלייה ברמות הכולסטרול בדם, ובפרט הכולסטרול הרע (LDL) ולהשמנה. שמן הדקל מכיל חומצה פלמיטית, הידועה כקושרת סידן במערכת העיכול, דבר הגורם להיווצרות מלחים בלתי מסיסים המופרשים בצואה, כך שפחות סידן זמין לצורך בנית השלד והשיניים. בגלל תכונותיו השליליות, שמן הדקל מוסתר ברשימת הרכיבים תחת שמות שונים, כגון: "שומנים ושמנים מהצומח", "שמן צמחי", "שומן צמחי", פאלמיטאט, חומצה סטארית, חומצה פלמיטית, סטארין דקל, שמן דקל קרנל, סודיום קרנלאט ועוד.

מונוסודיום גלוטמט – משמש כמשפר טעם נפוץ ביותר. למעשה, מלח נתרן של חומצה גלוטמית. זו צורה של גלוטמט, שמהווה מוליך עצבי, הנתון בדרך-כלל תחת בקרה פיזיולוגית. חומצה גלוטמית נמצאת במזונות רבים, אבל בצורתה הטבעית היא מגיעה לגוף כחלק מחלבון, שמתפרק לאט ולפי הצורך במערכת העיכול. לעומת זאת, צריכה של MSG מלאכותי יוצרת הצפה של הגוף בגלוטמט ופוגעת בפעילות התקינה של מערכת העצבים, מה שיכול לגרום לכאבי ראש, התכווצות שרירים, נימול, חולשה וגלי חום (נקרא גם "תסמונת המסעדה הסינית"). תופעות אלה אמנם לא אושרו במחקרים, אבל קיימות עדויות רבות של אנשים שתומכות בכך.

סויה – בצורתה הסמויה משמשת במגוון אופנים בתעשיית המזון: שמן סויה, קמח סויה, איזולט סויה, תרכיז חלבון סויה, סיבי סויה, לציטין ועוד. וזה עוד בלי לדבר על סויה גלויה, כגון: טופו, אדממה, טמפה, סייטן, פולי סויה יבשים, שבבי סויה וכו'. סויה היא מזון כמעט מושלם בעלת ערך תזונתי גבוה, חלבון באיכות גבוהה ובעלת השפעה מיטיבה על הבריאות שלנו. אבל, וזה אבל גדול – מדובר על סויה בצורתה הטבעית, הלא מעובדת והלא מהונדסת גנטית! היום סויה היא אחד הצמחים הכי מהונדסים גנטית בעולם, וקשה מאוד לדעת, אם הסויה, שאנחנו אוכלים, מקורה בהנדסה גנטית או לא, בטח לא כשמדובר על סויה סמויה במזון מוכן. כל צמח, שמקורו בהנדסה גנטית, אנחנו לא יכולים לדעת היום מה יהיו ההשפעות הבריאותיות שלו עלינו בעוד שנים, ואיזה נזקים טמונים בו, שאף אחד עוד לא יודע עליהם, אז למה להסתכן?


בשר על האש, גם מעובד וגם מלא בחומרים מסרטנים
בשר על האש - בעייתי גם מבפנים וגם מבחוץ


מה עוד אפשר למצוא במזון מוכן?

צבעי מאכל – חומרים שמוסיפים או מחזירים לקדמותו את הצבע למזון. חומרים משמרים – חומרים שמעכבים התפתחות מיקרואורגניזמים המזהמים את המזון. ממתיקים מלאכותיים – משמשים להקניית טעם מתוק למזון עם כמות קטנה של קלוריות. חומרים מתחלבים – חומרים שמסייעים לערבוב רכיבים שבאופן טבעי לא מתערבבים כמו שמן ומים. חומרים מעכבי התגיישות – מונעים היווצרות של גושים כמו במלח ים. מעכבי חימצון – חומרים שמונעים קלקול של שמנים ע"י התרכבות עם החמצן. מייצבים – משולבים עם מתחלבים ומונעים מרכיבי התערובת להיפרד מחדש. מסמיכים – חומרים שמגדילים את צמיגות המוצר. מווסתי חומציות –  חומרים אשר מסדירים  את דרגת החומציות של המוצר. חומצות – חומרים אשר מקנים טעם חמוץ למזון ע"י הגברת החומציות. מונעי קצף – מפחיתים היווצרות של קצץ במזון. חומרי מילוי – תורמים להגדלת הנפח במוצר. מגבירי חוזק – חומרים ששומרים על קשיות ופריכות של ירקות ופירות. מחזקי טעם – מגבירים את הטעם או הריח שקיימים שמזון. חומרי קרישה – מקנים למזון מרקם על ידי יצירת קריש. חומרי תפיחה – חומרים שמגדילים את נפח הבצק על ידי שחרור גז. חומרי הקצפה – מאפשרים פיזור אחיד של חומר במזון. חומרי הלחה – מונעים התייבשות של המזון. חומרי הזגה –  נמצאים על פני השטח החיצוני של המוצר כדי להקנות מראה מבריק.

מה הפתרון?

אוכל טבעי או קרוב ככל האפשר לצורה שלו בטבע. לא מוכן מראש, לא קפוא ולא ארוז. לא אוכל שמגיע בקופסאות ובאריזות יפות עם רשימת רכיבים כאורך הגלות, אלא אוכל שמוכן בבית, מרכיבים אמיתיים, טבעיים, כמו: ירקות, פירות, קטניות, דגנים, ובהחלט אפשר גם בשר, עוף ודגים – אבל כאלה שאפשר לדעת מה המקור שלהם, כלומר, סטייקים, שניצלים ודגים שאתם מכינים בבית. זה קצת יותר עבודה, אבל זה שווה את זה גם מבחינת הבריאות וגם מבחינת הטעם. העיקרון הוא שככל שרשימת הרכיבים יותר ארוכה ומכילה יותר מושגים, שאתם לא מבינים מהם, כך אותו מזון פחות קרוב למקור ויותר מלאכותי ומעובד, אז עדיף להתרחק. אם צריך כל-כך הרבה רכיבים כדי לגרום לשניצל מוכן להיראות כמו שניצל ביתי שעשוי מעוף, ביצה, קמח ופירורי לחם (רצוי כאלה שהכנתם לבד), אז משהו פה כנראה לא ממש טוב בשבילנו...

בונוס מיוחד: אוכל אמיתי הוא גם הרבה יותר זול, אז אנחנו מרוויחים מכל הכיוונים!




Comentarios


bottom of page